עבירות רכוש

פריצה והתפרצות

עבירת ההתפרצות מבדילה בהגדרתה בס' 405 לחוק העונשין בין מתפרץ, פורץ ונכנס כדלקמן:

1. נכנס הוא מי שמכניס לבניין חלק מגופו ללא רשות, או חלק מכלי שהוא משתמש בו.
2. מתפרץ הוא אדם הפורץ לבניין ונכנס אליו או יוצא ממנו.
3. פורץ הוא מי ששובר את חלקו החיצוני או הפנימי של בנין ללא רשות או פותח באמצעות מפתח או בכל דרך אחרת דלת, חלון, תריס או כל דבר שנועד לסגור פתח בבניין.

אדם הנכנס למבנה באיום, תחבולה או קנוניה או דרך פתח אחר של הבנין אשר אינו נועד לכניסה יחשב לפורץ אף אם מדובר בכניסה ללא רשות למבנה ואף ללא אלימות.

ס' 406 לחוק העונשין קובע כי עבירת כניסה והתפרצות למקום מגורים או תפילה בכוונה לבצע גניבה או פשע דינה מאסר 5 שנים.

אדם המתפרץ למקום (מגורים או תפילה) בכוונה לבצע גניבה או פשע, או המתפרץ מתוכו בלאחר שביצע בו גניבה או פשע או בנכנס אליו לשם כך, דינו מאסר שבע שנים.

גניבה

ס' 383 לחוק קובע כי אדם הנוטל ונושא דבר הניתן להיגנב מבלי לקבל את הסכמת בעלי החפץ בין אם ההסכמה ניתנה במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב הרי שהוא התכוון לשלול את החפץ שלילת קבע.

דבר הניתן להיגנב הוא דבר בעל ערך שהוא נכסו של אדם ובמחובר למקרקעין – לאחר ניתוקו מהם.

בלי הסכמת הבעל- הכוונה היא לבעלות לרבות בעלות חלקית, החזקה, זכות החזקה או שליטה.

העונש לצידה של עבירת הגניבה לפי ס' 384 מאסר 3 שנים.

גניבה ממעביד

"עובד הגונב דבר שהוא נכס מעבידו או שהגיע לידי העובד בשביל מעבידו, וערכו עולה על אלף ₪ דינו מאסר 7 שנים." מטרת הענישה היא הרתעת עובד מפני הישנות עבירות אלה במקום העבודה, עבירה זו מבוססת על הפרת אמון, נאמנות ושליחות שקיימת בין שני הצדדים זאת בנוסף לעבירת הרכוש.

מטרת הענישה במקרה של עבירת גניבה ממעביד היא להשיג הרתעה ולמנוע הישנות עבירות כאלה במקום העבודה. יחד עם זאת, לא בכדי קבע המחוקק ענישה מחמירה של שבע שנות מאסר בגין גניבה ממעביד, שכן עבירה זו מבוססת גם על הפרת אמון, נאמנות ושליחות שקיימת בין שני הצדדים זאת בנוסף לעבירת הרכוש.

שוד

עבירת השוד היא אחת מעבירות הרכוש החמורות שקיימות אם לא החמורה שבהן. עבירה זו היא תרכובת בין גניבה לשימוש באלימות.

ס' 402(א) לחוק עוסקת בעבירת השוד הבסיסית, עובר העבירה מבצע גניבה ובכדי להצליח בביצועה הוא משתמש באיום או מעשה אלימות וזאת כדי למנוע התנגדות. מעשה האלימות או האיום יכול שיעשה לפני השוד, במהלכו או לאחר מעשה הגניבה. העונש המקסימלי לצד העבירה הוא עד 14 שנות מאסר.

שוד בנסיבות מחמירות

עבירה זו חמורה מעבירת "השוד" הקלאסית מכיוון שמבצע העבירה מצטייד בנשק לביצוע העבירה או ביצע את העבירה במסגרת חבורה של כמה שודדים. העונש המרבי שיכול ביהמ"ש לגזור על הנאשם בגין ביצוע עבירה זו הוא עונש של עד 20 שנות מאסר.

עבירות זיוף

עבירת הזיוף מוסדרת בסעיף 418 לחוק העונשין, בכדי להרשיע אדם בעבירה זו נדרשת התביעה להוכיח יסוד נפשי של מחשבה או רצון ברמה מסוימת שמשתנה מעבירה לעבירה ויסוד עובדתי שבו כלולות העובדות שאותן על התביעה להוכיח.

התביעה נדרשת להוכיח כי הנאשם עשה מסמך מזויף לאו דווקא ע"י כתיבתו אלא ע"י כל פעולה היוצרת מסמך לדוגמא: צילום מקור מזויף ויצירת עותק אמיתי לכאורה, הטבעת מס' על גבי שלדת מתכת, חיתוך בולים וכו'.

כמו כן על התביעה להוכיח כי הנאשם התכוון לרמות בין אם בעת ביצוע העבירה ובין אם בעתיד, כלומר הנאשם בחר להניע אדם ע"י מרמה בקו התנהגות מסוים כאשר השינוי שנעשה במסמך מטרתו להניע אחר.

העונש בגין זיוף מסמך הוא שנת מאסר אחת, באם מדובר בזיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר דינו מאסר שלוש שנים, ואם העבירה נעברה בנסיבות מחמירות העונש בצידה הוא חמש שנים מאסר.

קבלת דבר במרמה

קבלת דבר במרמה היא עבירת צווארון לבן, עבירה זו בעלת שלושה יסודות:

• קבלה.
• התקבול היה "דבר" כהגדרתו בחוק העונשין – מקרקעין, מטלטלין, זכות וטובת הנאה.
• פעולת הקבלה של אותו דבר נעשה ב"מרמה", המרמה יכולה להיות במעשה או במחדל.

הערך המוגן בבסיס עבירת "קבלת דבר במרמה" הוא חופש הבחירה של קורבן העבירה, כלומר באם קורבן עבירת המרמה ידע את המצג העובדתי הנכון לאותה התקשרות, לא היה מתקשר בהתקשרות מרצונו החופשי.

הוכחת עבירת קבלת דבר במרמה דורשת להוכיח כי נטענה טענה עובדתית שקרית אלא יש להוכיח גם פגיעה בצד ג'. הפגיעה באה לידי ביטוי בהוצאה של זכות שהייתה של ו/או בבעלות אותו צד ג', שלא הייתה מתרחשת לו ידע את דבר השקר.

העונש בגין עבירה זו הוא שנתיים מאסר.